מגיל קטן כמו מקצוען

תמונה תרגיליםכיצד למנוע פציעה בקרב ספורטאים צעירים

בשנים האחרונות עולה באופן עקבי מספר הילדים והמתבגרים העוסקים בספורט, החל מילדים העוסקים בספורט כתחביב ועד לספורטאים מצטיינים המקדישים את מירב זמנם הפנוי לעיסוק הספורטיבי. במקביל עולה בהתמדה מספר הילדים הסובלים מפציעות ספורט אם בעקבות טראומה כגון נקע בקרסול, ועד לפציעות הנובעות מעומס יתר. אם בעבר הייתה רווחת התפיסה שילדים בשל משקלם הנמוך ומבנה רקמות צעיר מוגנים מפני פציעות הרי שהעלייה הניכרת שחלה בשנים האחרונות, במספר הילדים הפונים לטיפול אורטופדי, הובילה להבנה שילדים ומתבגרים העוסקים בספורט בעיקר תחרותי זקוקים להדרכה ייחודית על מנת להפחית את שיעור הפציעות.

לא מבוגר קטן

אחת הטעיות הנפוצות היא להתייחס לילד המתאמן מבחינה פיזיולוגית ופסיכולוגית כמו אל מבוגר. מכוון שמבנה הגוף של הילד שונה, גופו ארוך באופן יחסי לגפיים וקצב הגדילה מוגבר, משפיעים בצורה ישירה על תפקוד גופו. כתוצאה מכך עצמות הילד חלשות יותר באופן משמעותי מאשר מבוגר מה שגורם לעלייה בשכיחות השברים ושברי מאמץ. בקרב ספורטאים צעירים ישנה גמישות יתר במפרקים, שגורמת לעלייה בשכיחות מקרי בפגיעה ברצועות ובמפרקים , החל מנקעים בקרסול ועד לקרע ברצועות הפנימיות של הברך.
בנוסף בקרב ספורטאים צעירים ישנן פציעות האופיניות לתהליך הגדילה, לדוגמא בברך Osgood" shlater "או מחלת severs" " בעקב אשר נובעות מכך שקצב הגדילה של העצמות מהיר יותר מקצב הגדילה של השרירים. השרירים הקצרים מושכים את קצה העצם אליה הם מתחברים ולאורך זמן כתוצאה מכיווצי השרירים החוזרים גורמים לפגיעה בעצם. הכאבים מופיעים בעיקר בזמן האימון הספורטיבי.
ילדים חשופים יותר לפציעות מאשר ספורטאים מבוגרים גם בגלל יכולת ביצוע טכנית לא נכונה, שחוזרת על עצמה מספר רב של פעמים. לדוגמא: שחקן טניס צעיר אשר סובל מכאבים בכתף כתוצאה מסגנון חבטה לא מלוטש שגורם לעומס יתר על הכתף.
גם מבחינה פסיכולוגית ספורטאים צעירים שונים ממבוגרים. הם מתקשים להבחין בין כאב הנובע מעוצמת המאמץ שמקורו בשרירים , לבין כאב חדש ולא מוכר הנובע מפציעה. לכן לרוב הם מתמהמהים בפנייה לטיפול הרפואי. נכון שילדים מתאוששים מפציעות מהר יותר מבוגרים, אבל הם להוטים יותר לחזור לפעילות, ובמרבית המקרים הם חוזרים לפעילות ללא תקופת המנוחה הנדרשת.

באימון עצמו

מחקרים מראים שהדרך הטובה ביותר למנוע פציעה בספורטאים צעירים הינה הקדשת זמן לתרגול ממוקד באימון עצמו. בעוד ששימוש בתומכים ומגינים בברך ובקרסול לא הפחית את שיעור הפציעות באופן משמעותי ואפילו בחלק מהמקרים דווקא גרם לעלייה במספר הפציעות במפרקים הסמוכים. גם לתוכניות הכנה גופנית שנועדו להכין את הגוף לתקופת האימוניים, נמצאה תועלת מוגבלת במניעת פציעות.
מתברר שהקדשת חלק מהאימון הספורטיבי לשיפור היכולת הגופנית או ביצוע פרק זמן של חימום מובנה תרמו בצורה המשמעותית ביותר להפחתה בשכיחות הפציעות. אימוניים יעילים כללו: מתיחות לשרירים של פלג גוף תחתון שחשובות להארכת השרירים , על מנת שידביקו את קצב גדילת העצמות. תרגול חיזוק שרירים ספציפי תוך מתן דגש על ביצוע נכון של התרגול להשגת איזון שרירי טוב יותר, למניעת זווית תנועה לא נכונה במפרקים, שעלולה לאורך זמן לפגוע בתפקוד המפרקים, בעיקר במפרק הפיקה בברך. בנוסף תרגול שווי משקל באמצעות תרגילי חיזוק שבוצעו על משטחים לא יציבים, כדוגמה פיתות תרגול, נמצא כתורם לשמירה על יציבות המפרקים ומפחית בצורה משמעותית פגיעות במפרק הקרסול והברך.

במהלך העונה

בנוסף על מנת למנוע פציעה אצל הספורטאי הצעיר יש צורך לבקר את העומס המופעל במהלך כל תקופת האימוניים ולא רק באימון עצמו. מועצה של האגודה האמריקאית לאורתופדית ילדים פרסמה מספר המלצות שמטרתם הפחתת העומס המופעל על הספורטאים, על מנת להפחית את שיעור הפציעות עיקרי ההמלצות כללו:
להקפיד על יום מנוחה אחד עד שניים בשבוע שבו הספורטאי הצעיר לא יעסוק בספורט, על מנת לאפשר לגוף להתאושש מהאימוניים. ולבנות את עצמו בצורה מיטבית.
בסיום העונה הם ממליצים חודש עד חודשיים שבו הילד ימנע מעיסוק הספורט הספציפי בו הוא עוסק. על מנת לתת לגוף להתאושש מהעונה המתישה גם גופנית וגם נפשית
במהלך העונה הגברת דרגת קושי של האימוניים לא יותר מ10% בשבוע. על מנת לבנות את יכולתו הגופנית של הספורטאי הדרגה.
עיקר הסכנה לפציעות בשל עומס יתר, קיימת בספורטאים המתאמנים במספר מסגרות כגון: קבוצה, נבחרת בית הספר ונבחרות ארציות. במצב זה ההמלצה הינה לתאם בין המסגרות כך שהעומס המופעל על הספורטאי הצעיר לא יהיה גדול מידיי.
כמו כן יש צורך, להעשיר את הידע של הספורטאי והוריו, בנושא תזונה נכונה, חשיבות השתייה, חשיבות הימנעות מעומס יתר בזמן האימונים.

Bookmark the permalink.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *