ילדכם סובל מהפרעת קשב? אלה הפעילויות הגופניות שיעזרו לו

הסיפור הידוע ביותר בנוגע להשפעה המבורכת של פעילות גופנית על ילדים שסובלים מהפרעות קשב הוא סיפורו של השחיין הטוב ביותר בכל הזמנים, מייקל פלפס האמריקאי.
כשפלפס היה ילד אובחנה אצלו הפרעת קשב, ואמו חשבה שחוג שחייה יעזור לו להתרכז בלימודים. כשהגיע לבריכה, התגלה אצלו כישרון נדיר לשחייה. למזלו, מאמן השחייה הראשון שלו שימש לו גם דמות אב שהחליפה את האב הביולוגי שמעולם לא היה בחייו, וכך נולדה אחת הקריירות המרשימות בהיסטוריה של הספורט.
כיום מהווה פלפס מודל לחיקוי ולהשראה למיליוני הורים וילדים בעולם, שיודעים בזכותו כי ניתן להצליח, ובגדול, למרות הפרעת הקשב. פעילות גופנית מהווה טיפול של ממש בהפרעות קשב, ויש לה השפעה פיזיולוגית  גם מיידית וגם ארוכת טווח. אחת הסברות היא שהמקור להפרעת הקשב הוא עיכוב בהתפתחות של מערכת העצבים. התוצאה היא קושי בביצוע משימות קוגניטיביות מורכבות, קושי להתרכז לאורך זמן, התנהגות אימפולסיבית וירידה בהישגים הלימודיים.
פעילות גופנית אירובית ריצה, רכיבה על אופניים, שחייה, משחקי כדור וכו' משפיעה באופן חיובי על מערכת העצבים ומובילה לשיפור במנגנונים הלקויים. הפעילות גורמת להפרשה במוח של חומרי גדילה, אשר גורמים לעלייה בקצב חלוקת התאים במוח ומשפרים את הקשרים בין תאי העצב במוח ובין חלקי המוח השונים; היא מובילה
לעלייה במספר כלי הדם במוח, כך שיותר דם זורם לתאי העצב; והיא גורמת לעיבוי של מעטפות סיבי העצב, מה שמוביל להולכה עצבית מהירה יותר. לאורך זמן שינויים אלה משפרים תפקודים קוגניטיביים, בעיקר אלה הקשורים לעיבוד מידע, לפתרון בעיות, לעיבוד חזותי, לזיכרון לטווח קצר ועוד. לעומת פעילות אירובית, לפעילות שכוללת רק הפעלת כוח וחיזוק שרירים אין השפעה מיטיבה דומה.
מחקרים שונים הראו שבעוד שלאורך זמן הפעילות הגופנית משפיעה באופן דומה על כל הילדים, התגובה המיידית במוח לפעילות גופנית שונה בין ילדים שלא סובלים מהפרעת קשב לבין ילדים הסובלים מההפרעה. בעוד שבקרב ילדים ללא הפרעת קשב מספיקה פעילות גופנית קלה וקצרה של עד 20 דקות כדי לגרום לשיפור בתפקוד הקוגניטיבי )ופעילות מאומצת וארוכה יותר דווקא גורמת לירידה(, אצל ילדים שסובלים מהפרעת קשב התגובה הפוכה: פעילות קלה כמו הליכה של 20 דקות לא גורמת לשיפור מיידי ביכולת השכלית וזה מושג רק מפעילות גופנית מאומצת מאוד. מחקרים מראים שפעילות שכוללת ריצה או ניתורים והפעלת קבוצות שרירים גדולים למשך לפחות 30 דקות, ושגורמת מאמץ משמעותי למערכת הלב־ריאה, היא היעילה ביותר. כשפעילות כזאת שולבה לפני יום הלימודים או במהלכו, רשמו ילדים אלה שיפור משמעותי בהישגים הלימודיים, התנהגותם בכיתה השתפרה, הם הצליחו לרסן את עצמם, להתרכז וגרמו לפחות בעיות משמעת.
מחקרים אחרים בדקו את ההשפעה שלפעילויות שבקרב מבוגרים נחשבות "מרגיעות" אצל ילדים עם הפרעות קשב. לדוגמה: שיעורי יוגה או טאי־צ'י. התוצאה: ההשפעה הפיזיולוגית הייתה מתונה יותר והתבטאה בעיקר בשיפור התנהגותי ובשיפור חלקי מאוד ביכולות הלימודיות לעומת ההשפעה של פעילות אירובית מאומצת.

באילו פעילויות לבחור?

  • פעילות שהדגש בה הוא על תנועה ומאמץ ולא על לימוד טכניקה.
  • הפעילות צריכה להיות אינטנסיבית ולהימשך לפחות 30 דקות.
  • העדיפו פעילות בקבוצה קטנה, שבה הילד פעיל רוב הזמן.
  • כדי שהילד יתמיד, חשוב לבחור פעילות שהילד אוהב לעסוק בה.
  • בגיל צעיר עדיף לשלב שני סוגי פעילויות כדי שהילד לא ישתעמם ויפתח יותר מיומנויות.
  • העדיפו חוגים שהמדריכים בהם הם מורים לחינוך גופני. חוגי פעילות שבהם שמים דגש על כללי התנהגות ועל חינוך מובילים לתוצאות טובות יותר.
  • עדיף שהילד יבצע מטלות לימודיות בבית מיד לאחר סיום החוג.
  • עודדו את הילד להיות פעיל גם בסופי שבוע.


מקורות נבחרים: 

Den Heijer, Anne E., et al. "Sweat it out? The effects of physical exercise on cognition and behavior in children and adults with ADHD: a systematic literature review." Journal of Neural Transmission (2016): 1-24.

Cerrillo‐Urbina, A. J., et al. "The effects of physical exercise in children with attention deficit hyperactivity disorder: a systematic review and meta‐analysis of randomized control trials." Child: care, health and development 41.6 (2015): 779-788.
Grassmann, Viviane, et al. "Possible cognitive benefits of acute physical exercise in children with ADHD a systematic review." Journal of attention disorders (2014): 1087054714526041.
Bookmark the permalink.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *